הספרנית הקטנה בעולם

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת
דִּיטָה הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה
שֶׁגָּרָה בְּצֶ'כְיָה,
בְּעִיר יָפָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ פְּרָאג,
בְּבַיִת אֶחָד
עִם אִמָּא, אַבָּא
וּפְסַנְתֵּר כָּנָף.

מִדֵּי יוֹם הָלְכָה דִּיטָה לְבֵית הַסֵּפֶר.
בְּדַרְכָּהּ צָעֲדָה לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, טִפְּסָה עַל גֶּדֶר אֶבֶן
וּפָרְשָׂה יָדַיִם לִצְדָדִים כְּמוֹ צִפּוֹר.
בַּשָּׁמַיִם שָׁטוּ עֲנָנִים לְבָנִים.
דִּיטָה תָּפְסָה עָנָן,
הֶחְבִּיאָה אוֹתוֹ בַּכִּיס,
וְרָצָה לְבֵית הַסֵּפֶר כְּדֵי לֹא לְאַחֵר.

הסיפור מבוסס על סיפורה האמיתי של דיטה קראוס. היא נולדה בשנת 1929 בפראג, צ'כיה, בת יחידה להוריה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה המשפחה גורשה לגטו טרזניישטט. בגטו פגשה דיטה את פרדי הירש שהדריך וארגן פעילויות ספורט ולמידה.
מהגטו נשלחה המשפחה למחנה אושוויץ.

דיטה התגעגעה לחייה היפים בבית, לספרים ולצלילים שאהבה. בבלוק 31 , בלוק הילדים באושוויץ, היתה דיטה לספרנית קטנה: היא החביאה ספרים במעילה ואחר כך מסרה אותם למדריכים בבלוק. פרדי הירש היה אחראי על בלוק הילדים. פרדי הבין עד כמה חשובים הספרים לילדים בבלוק ולכן הציע לילדה הקטנה להיות הספרנית של הבלוק. מידי יום השאילה דיטה את הספרים שהיו ברשותה לפרדי ולמדריכים, כדי שיקריאו לילדים סיפורים (רוב הספרים היו ספרי מבוגרים ולא ספרי ילדים).
הספרים העניקו לילדים ולדיטה את החופש לחלום על חיים אחרים, לחלוף בדמיונם מעל גדרות התיל של המחנה ולהאמין בעתיד טוב יותר.